• תהליכי קבלת החלטות

    קבלת החלטות תופסת חלק מרכזי בחיינו היומיומיים, אנו מחליטים כמעט ללא הפסקה החל מהחלטות שוליות כגון: מה ללבוש, מה לאכול, אנו ממשיכים בהחלטות יומיומיות בעלות חשיבות בינונית כגון האם ליזום שיחה חשובה אך בלתי נעימה עם מנהל שלנו, או האם לקחת תפקיד שהוצא לנו אך לא בטוח שמתאים להלך חיינו הנוכחי. אנו ממשיכים להחלטות חשובות יותר כגון איזו דירה לקנות, היכן ומתי, או אם לבצע עסקה עם חברה מסוימת על בסיס נתונים חלקיים לגבי מצבה, תחזיות שונות להתפתחות המשק שבלתי ברורות. וכן אנו מגיעים מדי פעם להחלטות גורליות כגון האם לבצע ניתוח מסוכן אך חיוני.
    בספרות קימות מספר גישות לאופן קבלת החלטות המנסות להפוך את תהליך קבלת ההחלטות לתהליך די לוגי המכיל מספר צעדים:- השגת מידע, מציאת אפשרויות/חלופות, השוואה בין החלופות, דרוג סיכונים, בחירת האפשרות הטובה ביותר, יישום ההחלטה.
    אך האם כך? אם תהליך קבלת ההחלטות הינו תהליך לוגי אזי באם תינתן תמונת מצב זהה לשני אנשים הם יגיעו להחלטה זהה, הרי זה אינו המצב, מאחר ולכל אדם סגנון קבלת החלטות משלו.

    אנשים מקבלים החלטות בדרכים שונות:

    אמוציונלי-תחושת בטן, אינטואיציות.
    יתרונות: פשוט וקל , ובד"כ אתה שלם עם ההחלטה.
    חסרונות: לא בוחן את כל האפשרויות, מור גבוה לטעויות.

    עגינה- קבלת החלטות על סמך נתונים יבשים לגמרי.
    זו החלטה רציונלית, אני בודק יתרונות, חסרונות ואז מחליט.
    יתרונות: תהליך שיטתי, מובנה, לוקח בחשבון אספקטים רבים.
    חסרון: ארוך ולעיתים מבלבל.

    הידבקות חברתית- מצב בו החשיבה לשנו לא עצמאית. האינטואיציות אומרות דבר מסויים, אבל אנחנו לא רוצים להיות יוצאי דופן, אז אנחנו הולכים אחרי הרוב. 

    הסלמת כיוון מחויבות- 
    לדוגמא:  אני עובדת 5 שנים על פיתוח תרופה מסוימת, השקעתי 9 מיליון שקל ואני רוצה לרשום אותה כפטנט. בדיוק לפני שרשמתי את התרופה, נודע לי שיש חברה בארה"ב שעומדת להוציא תרופה דומה בחצי מחיר.
    אני צריכה להשקיע עוד מיליון כדי להוציא את התרופה.
    מה לעשות? להשקיע ואולי אני אפסיד?  הייתה לי התלבטות, קיבלתי החלטה, עכשיו אני לא אזוז ממנה. אני דבקה בה, גם אם אני יודעת שהיא לא נכונה.
    קוראים לזה גם "כשל מהמרים", כי זה בדיוק מה שקורה למהמרים שלא מסוגלים לקבל החלטה לקום, כאשר הם מורווחים.

    איך נוכל לזהות את התהליכים ולהצליח בקבלת החלטות?
    - הצעד הראשון הינו להגדיר בכל נקודת החלטה מה תהיה הצלחה עבורנו באותו מקרה.
    - הצעד השני הוא להבין בבירור את הסגנון האישי שלנו של קבלת החלטות. 
    - והצעד השלישי לזכור שכל החלטה, היא לא עניין של חיים ומוות, לברר בכל פעם אם הסגנון האישי משרת אותנו ומביא אותנו להצלחות, ובמקרה ולא, ללמוד לשנות ולשפר.

    סגנונות קבלת החלטות:

    הימנעות: 
    לעתים, קיים קושי לקבל החלטות, בעיקר כאלה המשפיעות 
    על אחרים. בגלל הקושי, נמנעים מקבלת החלטה ומקווים 
    שנמנעים מהתמודדות עם קונפליקטים. ההימנעות מובילה לתסכול 
    וחוסר בטחון.

    מותר להגיד "לא":
    כדי לייעל את ניהול הזמן שלנו, יש לקבל החלטות מהירות לגבי 
    סיום משימה, קיום שיחת טלפון, החזרת מייל או השתתפות בישיבה.
    אמירת "לא" למשהו חדש, כדי להשלים מחויבויות קודמות, יאפשר
    לך לנהל את זמנך באפקטיביות. פעמים רבות, אמירת "לא", יכולה
    להיות בחירה שתשפיע על עתידך. אי יכולת לסרב לאחרים עלולה 
    לפגוע בך ובצוות שלך. הפחד מלאמר "לא" נובע לעתים מהתפיסה,
    שלכל החלטה יש רק שתי אפשרויות: טובה או רעה. אולם, התוצאות
    אינן בהכרח שחור/לבן.

    איסוף מידע מוגזם: 
    אחת הדרכים לדחות קבלת החלטה היא איסוף מידע, במקום לקבל החלטה על 
    בסיס נתונים קיימים, אוספים מידע נוסף, ולעיתים מיותר, מתייעצים עם יותר מידי אנשים, גם לפני החלטה על דבר טריוויאלי כמו להיכן לקחת לקוח לארוחה.

    גישה ריאלית:
    רבים מאתנו רוצים לעשות החלטות מושלמות, כאלה שכולם יהיו מרוצים
    מהן ושהתוצאה תהיה הצלחה. זה מאט אותנו משום שהמטרה אינה 
    ריאלית. אין החלטה מושלמת. לא כולם יאהבו את בחירותייך ולא כולם 
    מיומנים לתת לך עצה טובה. עלינו לקבל, שלמעשה, אף פעם אין לנו 
    100% אינפורמציה שאנו צריכות וזה לא ריאלי לשאוף לכך.

    analysis paralysis: 
    ספיקות רבים גם אחרי קבלת ההחלטה. ניתוח יתר יכול 
    לעצור ואף לשתק התקדמות. מנהיגים מקבלים החלטות על סמך 
    האינפורמציה שכבר יש להם וממשיכים הלאה להחלטה הבאה. הם
    מסתכלים לאחור רק במידה וברצונם לבחון תהליך/תפקוד כדי לשפרו
    או ללמוד ממנו לפעם הבאה.

    אי-דחיית החלטה: 
    דחיית קבלת החלטה מבזבזת אנרגיה ומאטה את ההתקדמות. דחייה
    גורמת לבעיות קטנות לגדול. עדיף לטפל ולהחליט כשהבעיה עדיין קטנה. 
    זה יחסוך לך השקעת משאבים, אנרגיה והחלטות גדולות בהמשך.

    מהו תהליך קבלת החלטות ראציונלי ומה הבעייתיות שבתהליך?
    קביעת הבעיה: בשלב הראשון חשוב להגדיר את הבעיה.
    המטרה: להבין מה היא הבעיה האמיתית שלגביה אנו נדרשים לקבל החלטה.
    מה מביא אותי לצורך לקבל החלטה? 
    האם נכון לקבל את ההחלטה לבד או במשותף?
    מה אני רוצה להשיג מההחלטה?

    השיקולים שיש לקחת כאשר מתלבטים אם לקחת החלטה לבד או במשותף:
    קצר-אין זמן להתייעצויות
    כמות הידע-מצומצם, לשתף אחרים
    מובנות למחליט- לא מובן, להתייעץ
    נכונות לוותר על עמדתי, ולקבל עצות של אחרים-אנחנו מכירים את עצמנו
    כמה חשוב שהשותפים יקבלו את ההחלטה בלי התנגדות?- יצירת שיתוף
    עד כמה קבוצת האנשים שמעורבת בהחלטה יכולת לתפקד כצוות?-אם כן, רצוי לשתף אותם בתהליכי קבה"ח  אם לא- עדיף להימנע, כדי שלא נגיע למצב של משחקי כבוד ואגו
    עד כמה מקבל ההחלטה מקובל על האנשים הנוגעים בהחלטה מבחינת הסמכות שלו?

    איסוף מידע על חלופות: לבחון אלטרנטיבות לחשוב בצורה יצירתית, לצאת מהקיבעון, להשיג מקסימום אינפורמציה

    צפיית התוצאות של כל החלופות: בכל חלופה שנבחר מה יהיו התוצאות עבורי, עבור המשפחה, לטווח הקצר ולטווח הארוך

    יתרונות וחסרונות של כל חלופה: לבדוק יתרונות וחסרונות, לקחת בחשבון רקע, הרגשות, לחצים, סיכונים, הרגלים וערכים

    השוואה בין החלופות: מודל המקסימיליזציה של פישבין

    בחירת אפשרות מסוימת: החלופה שבאמצעותה ניתן לפתור בצורה הטובה ביותר את הבעיה, ולהשיג את ההישגים הכי טובים

    יישום: כמה פעמים קיבלתם החלטות ולא עשיתם איתם שום דבר?
    בלי היישום, כל התהליך לא שווה
    קביעת יעדים ולו"ז, לאן רוצים להגיע? מי אחראי על כל אחד מהשלבים? מה הם הקריטריונים להצלחה? איך אני בוחנת שההחלטה הייתה טובה?