• מאינטליגנציה לאינטליגנציה רגשית

    מהי אינטליגנציה?
    כולם מסכימים שתפיסה, חשיבה וזיכרון קשורים באופן עקיף לאינטליגנציה. למרות השימוש היומיומי במושג אינטליגנציה, אין הסכמה בין הפסיכולוגים לגבי הגדרה 
    מוסכמת אחידה, כיוון שאין יכולת למדוד אינט' כפי שמודדים גובה, משקל וכו'.

    חוסר הסכמה זו הביא לשלל הגדרות למונח אינטליגנציה:
    Terman  : "יכולת לעסוק בחשיבה מופשטת" (1916).
    Wechler  : "יכולת של היחיד לפעול בתכליתיות, לחשוב בהגיון ולהתמודד עם הסביבה" (1950 ).
    Piaget : "פתרון המבוסס על הדרך בה היחיד מבין את המצב" (1977).

    למרות היעדר הגדרה מוסכמת המתייחסת למהות האינטליגנציה, מקובלת כיום הגדרה  אופרטיבית: 
    אינטליגנציה הינה מה שהמבחנים הרלוונטיים בודקים.
    הגדרה זו מוסכמת, בעיקר, בגלל ההיבט השימושי שלה.
    אחת השאלות החשובות הנשאלות בתחום האינטליגנציה, האם היא כושר כללי, או מספר כשרים?

    צ'רלס ספירמן (1931), פסיכולוג אנגלי, טען, על בסיס מחקרים שביצע שקיים  גורם כללי אותו כינה G  (General ), המשפיע על כל פעילות שכלית שאנו עושים, ולכן אדם אינטליגנט , יגלה אינטליגנציה בכל התחומים.
    לעומתו , לואיס תרסון (1938), סבר שאינטליגנציה מורכבת ממספר כשרים אותם כינה  S  (Specific ). תרסון זיהה 7 כשרים שונים של אינטליגנציה:
    מהירות תפיסה, תפיסה מרחבית, תפיסה הגיונית, זיכרון, יכולת חשבונית, הבנה מילולית ושטף מילולי.

    כיצד ניתן למדוד אינטליגנציה?
    בשנת 1905 פורסם מבחן האינטליגנציה הראשון, אשר חובר ע"י פסיכולוג צרפתי בשם
    אלפרד בינה, בשיתוף עם רופא שהתמחה בטיפול בילדים מפגרים, תיאודור סימון.
    מבחן זה נקרא מבחן בינה סימון, והוא בדק ע"י סידרה של שאלות ברמות קושי שונות
    את הרמה השכלית הממוצעת של הנבחנים.
    הפסיכולוג הגרמני שטרן, טען שמבחני בינה סימון אינם משקפים בצורה נכונה את רמת
    האינטליגנציה  של  הנבחנים, וכי יש  לקחת בחשבון שני משתנים נוספים: גיל שכלי וגיל  כרונולוגי.

    שטרן טבע את המונח I.Q  (Inteligent Quotient   ) קרי מנת מישכל.
    מנת מישכל =    גיל שכלי           *    100
                              גיל כרונולוגי
    הגיל השיכלי מחושב עפ"י מספר התשובות הנכונות שענה הנבחן (מבחני בינה סימון), והגיל הביולוגי הכרונולוגי הינו גילו של האדם.
    גם הפסיכולוג האמריקאי, דוד וקסלר, מתח ביקורת על המבחנים של בינה סימון, אשר לטענתו מתייחסים בעיקר ליכולת המילולית ולחשיבה המופשטת, והוא חיבר מבחנים חדשים, אשר מוכרים כמבחני וקסלר, והינם בשימוש עד היום.
    נקודות הביקורת העיקריות לכל מבחני האינטליגנציה הם:
    המבחנים בודקים בעיקר הישגים לימודיים, אינם גמישים, כוללים בעיקר מרכיבים מילוליים, מוטים תרבותית וקיימות השפעות תורשתיות וסביבתיות המשפיעות על היכולת להצליח  במבחנים.
    נקודות ביקורת אלו, יחד עם חוסר ההסכמה בין החוקרים עצמם לגבי מונח האינטליגנציה  והעובדה  שאנשים בעלי I.Q  גבוה אינם מצליחים בחייהם, ולעומתם אחרים בעלי I.Q  נמוך מצליחים מאוד הובילו למושג אינטליגנציה רגשית.

    פרופסור גארדנר מאוניברסיטת הווארד, הציג בשנת 1979 בוועידת ואן ליר שבהאג, את תיאוריית "האינטליגנציות המרובות", במטרה לענות על שאלת יכולת מיצוי הפוטנציאל האישי ולהתמודד עם הביקורות הרבות על מושג האינטליגנציה.

    גארדנר טען שקיימות 7 אינטליגנציות:

    אינטליגנציה מספרית.
    אינטליגנציה מילולית.
    אינטליגנציה תנועתית.
    אינטליגנציה ויזואלית.
    אינטליגנציה מוסיקאלית.
    אינטליגנציה בינאישית.
    אינטליגנציה תוך אישית.

    בשנת  1897פרופסור סאלוביי ((אוניברסיטת ייל), ופרופסור ג'ון מאייר (אוניברסיטת ניו המפשייר)  גיבשו על בסיס האינטליגנציות הללו, ובעיקר האינטליגנציות הבינאישית והתוך אישית, תיאוריה  מקיפה של אינטליגנציה רגשית. 
    המושג אינטליגנציה רגשית זכה לפרסום בשנת 1995 עם צאתו של הספר הנושא שם זה, ע"י דר'  דניאל גולמן.

    המושג אינטליגנציה רגשית עלה לכותרות בשני העשורים האחרונים, עקב התפתחות בחקר המוח, שאפשרה להבין כיצד מרכזי הרגש של המוח מניעים אותנו ממצבי זעם לבכי, כיצד המוח מצליח  לגרום לנו לעשות מלחמה/ אהבה, ולתעל אותנו לטוב ולרע, וכן בעקבות העובדה שהעולם הפך להיות כפר גלובלי, והצלחתם של אנשים בעלי I.Q  נמוך נראתה במדינות רבות.
    סוציוביולוגים , שמנסים לשער למה האבולוציה נתנה תפקיד מרכזי לרגש, בנפש האנושות, מצביעים על עדיפות הלב על הראש במצבים  מכריעים: סכנה, אובדן, נישואין וכו'. במצבים אלו לרגש משקל רב יותר מאשר להגיון.

    גארדנר , בספרו "מצבי הנפש" , שפורסם בשנת 1983 ,טען שבאינטליגנציה רגשית קיימים
    חמש כשירויות בסיסיות:
    מודעות עצמית:
    ידיעת התחושות והמחשבות שלנו, ושימוש בידיעה זו לקבלת החלטות.
    קיימים שלושה סגנונות מודעות עצמית: מודע לעצמו, נסחף ומשלים.

    ניהול רגשות:
    יכולת לאזן את הרגש, יכולת לחוות ולהביע את הרגש והיכולת לבטא את הרגשות בעוצמה
    המתאימה לרגשות. 

    מוטיבציה עצמית:
    שימוש בהעדפות העמוקות ביותר שלנו, כדי להניע ולהנחות אותנו מעבר למטרותינו, לסייע לנו 
    לתפוס יוזמה  ולחתור לשיפור. 
    תחושה חזקה של תקווה, אמונה שהכל  יסתדר בבוא העת.
    זליגמן, פסיכולוג מאוניברסיטת פנסילבניה, מגדיר אנשים בעלי מוטיבציה עצמית, כאנשים
    אופטימיים, הרואים בכישלון תוצאה של משהו שניתן לשנות כך שיצליחו בפעם הבאה.

    •אמפתיה: 
    נבנית על מודעות עצמית: ככל שאדם קשוב יותר לרגשותיו, כך הוא מיומן יותר בקריאת
    תחושות של אחרים. הסגולה הזו של היכולת להיות אמפתי לזולת חשובה ומקדמת בכל תחומי 
    החיים. היכולת לחוש אחרים, זו היכולת ל"קרוא" ערוצי תקשורת בלתי מילוליים.
    במחקרים נמצא  שנשים מגלות יכולת אמפתיה גבוהה מאשר גברים.
    "אל תשאל למי צלצלו הפעמונים- הם צלצלו לך", זו האמפתיה.

    כישורים חברתיים:
    טיפול נאות ברגשות במערכות יחסים וקריאה מדויקת של רשתות ומצבים חברתיים.
    האץ וגארדנר מזהים 4 כישורים עיקריים במיומנויות חברתיות:
    ארגון קבוצות- היכולת לתאם רשתות של אנשים.
    עיבוד פתרונות- יכולת תיווך ומניעת עימותים.
    קשר אישי- יכולת ליצור קשרים טובים, ולהפוך לאנשי צוות טובים.
    ניתוח חברתי- היכולת לעקוב אחרי רגשות ומניעים של בני אדם.

    דר' דניאל גולמן, בספרו Working With Emotional Intelligence , שיצא לאור באוקטובר 1998 ,
    טוען שקיים מתאם גבוה מאוד בין הצלחת הארגון ובין רמת האינטליגנציה הרגשית של
    מנהל החברה. ניהול בעידן של אי וודאות וקצב מהיר של שינויים סביבתיים וארגוניים, מחייב
    קיום ופיתוח מודעות רגשית של מנהלים ושל הסובבים אותם, ושימוש מושכל ברגשות לטובת 
    הצלחה ארגונית ואישית. 
    מודעות לעולם הרגש כוללת בתוכה יכולת קבלת החלטות גם מתוך אינטואיציה, דמיון, יצירתיות 
    ואלתור במצבים משתנים.
    גם היכולת האמפתית, היכולת ל"קרוא" את צורכיהם ותחושותיהם של העובדים בארגון, 
    מאפשרת למנהל להשפיע עליהם ולהניע אותם טוב יותר, להניע ארגון שלם קדימה.
    בעידן הנוכחי , הפופולריות של האינטליגנציה הרגשית גוברת, קיימת כמיהה לעולם ערכי ואנושי 
    יותר. יש יותר התייחסות לצד האנושי גם במקום העבודה וגם בחיי החברה.

    "כל אחד יכול להתרגז- אין קל מזה. אך להתרגז על האדם הנכון, בזמן הנכון, במידה הנכונה ,בעיתוי הנכון למטרה הנכונה ובדרך
    הנכונה- אין זה דבר קל כלל ועיקר".
                                                                                                                                     אריסטו.

    מקורות:

    גולמן דניאל (1995 ), אינטליגנציה רגשית, תא, מטר.
    גולמן דניאל (1998 ), אינטליגנציה רגשית להצלחה בקריירה, תא, מטר.
    Terman, L.M.(1916). The measurement of intelligence. Boston. Houghton Mifflin.       
    Thurstone, L. (1938). Primary mental abilities. Chicago: University of Chicago Press.  
    Piaget, J. (1977). The development of thought. New-York: Viking Press.