• עקרונות ההצלחה

     

    עקרונות ההצלחה או איך להגיע מהמקום בו אתה נמצא, למקום אליו אתה שואף?

    (עפ"י Jack Canfield)

    עיקרון מספר 1: לקחת 100% אחריות על עצמך.

    אי אפשר לשנות את הנסיבות, את האנשים סביבי, את הסיבות- הדבר היחיד שאני יכולה לשנות זה את ההתנהגות שלי. לחלקינו יש  נטייה להאשים את כל מה שסביבנו: את ההורים, הבוסים, המצב המדיני, המצב הכלכלי, הנסיבות של חיינו....האומנם לנו אין חלק בעניין?

    האם האחריות היא לא שלנו לאן הגענו? איפה אנחנו ממשיכים להישאר?

    לקחת 100% אחריות זה אומר לוותר על כל הסיבות והתירוצים, זה אומר שמרגע זה ואילך מה שלא מצליח, לא מסתדר, אני שואלת את עצמי: "מה אני עשיתי לא בסדר? מה אמרתי? מה לא אמרתי? מה חשבתי לעצמי? איך גרמתי לצד השני להתנהג בצורה שהוא מתנהג? מה אני צריכה לעשות אחרת בפעם הבאה כדי להשיג את התוצאה שאני רוצה?

    E+R=O

    EVENT+RESPONSE=OVERCOME

    כשמשהו לא מסתדר/מצליח אפשר לנקוט באחת משתי הטכניקות:

    1.      להאשים את האירוע (E) בכך שהתוצאה לא טובה

    2.      לקחת אחריות על התגובה (R) ולהבין שהתגובה גרמה לתוצאה

    אם אתה לא אוהב את התוצאה, שנה את התגובות שלך למצבים בחיים.

    אחת הבעיות היא שאנחנו תקועים בהרגלים שלנו, אנחנו כבר רגילים להגיב בצורה מסוימת אל מול מצב מסוים: מרימים עלי קול, אני רגילה להיעלב, להתכנס בעצמי ולא להגיב במקום להתמודד בצורה עניינית ואסרטיבית, וכך כל אירוע גורר אותה תגובה ואותה תוצאה...אנחנו מעין מכונה של רפלקסים, של תגובות שאספנו במהלך השנים וקשה לנו להשתחרר מהם.

    אנחנו תוצר של ההתנהגויות שלנו ההחלטות שלנו במשך כל החיים, היום אני יודעת שהדברים מהם אני לא מאושרת הם תוצאה של החלטות והתנהגויות שגויות...

    הדבר השני שחוסם אותנו מלקחת אחריות זה החסמים, הפחדים שלנו, הפחד מפני כישלון, הפחד מפני אי ההצלחה ואז האחריות היא תמיד עלי, הרבה יותר "נוח" להישאר ב"מקום הבטוח" של זו לא אחריותי, זה הם...אני לא יכולתי לעשות כלום אחרת...

    לשנות את התוצאה ע"י התגובה, זה אומר קודם כל לשנות את הגישה. לחשוב אחרת, לחשוב צורה חיובית.

    איך אנחנו בוחרים לראות את הדברים?  שני אנשים בפקק ארוך- אחד מקטר ומתלונן ומאשים את כל העולם והשני יצא מוכן לדרך עם קפה, מוסיקה טובה ורשימת טלפונים לעשות... זה כל הסיפור, הכל בראש שלנו.

    אנחנו שולטים בשלושה דברים בחיים שלנו:

    ·         המחשבות שלנו

    ·         החלומות שלנו

    ·         ההתנהגות שלנו

    במקום לחשוב דברים מפחידים, לחשוב דברים טובים שעשויים לקרות., לחשוב שהעולם מזמן לי הזדמנויות.: פיטרו אותי- הזדמנות למצוא עבודה טובה יותר, מאתגרת יותר עם שכר גבוה יותר, חלית בסרטן- הזדמנות לשנות את חייך.

    אם אנחנו לא אוהבים דברים מסוימים או מקומות מסוימים בהם אנו נמצאים, אנחנו צריכים להתבונן ולבחון מה צריך לשנות: את מקום העבודה? את בן הזוג? את ההרגלים? את ההתנהגות? את הגישה? את החשיבה? את החברים? את התקשורת עם הסביבה?

    אם נמשיך לעשות את אותם הדברים, נמשיך לקבל את אותן התוצאות. רק שינוי התנהגותי יביא תוצאות אחרות.

    לקחת 100% אחריות, זה אומר: לוותר על האשמות ולוותר על תלונות. קשה נכון?

    ·         לוותר על האשמות על חוסר הצלחה: זו החלטה שלנו לאכול ג'אנקפוד, לא להגיד לא, לבקש מה שאני רוצה, לא לקחת עבודה הביתה, לא לעזוב עבודה שאני לא אוהבת, להאמין לכל אחד, לא ללכת לפי האינטואיציות, לוותר על חלומות, לקנות מה שלא צריך, להחליט לעשות לבד ולא לבקש עזרה, לדאוג, לפחד, לסמוך, לא לסמוך ועוד...

    אנחנו אחראים על המחשבות, על הרגשות, ההחלטות, המילים בהן אנחנו משתמשים, המעשים שאנחנו עושים, כל זה מביא כל אחד מאיתנו למקום בו אנו נמצאים...

     

    ·         לוותר על תלונות: על מה אנחנו מתלוננים?

    בדרך כלל אנחנו מתלוננים רק על מה שאנחנו יכולים לשנות ובוחרים/פוחדים לשנות/להתמודד עם זה: אנחנו מתלוננים על הבעל, הילדים, העבודה, האוכל, הבריאות, השכונה, הבית, החברים....

    אנחנו לא מתלוננים שהשמש זורחת ביום והירח בלילה, אנחנו לא מתלוננים על כוח הגרביטציה, אנחנו לא מתלוננים שיש חורף ויש קיץ? למה? כי אלו עובדות שקיבלנו אותם....

    למה אנחנו מתלוננים ולא עושים שינוי? כי אנחנו מפחדים לקחת סיכונים, להישאר בלי עבודה, להיפרד מבן הזוג, מה יגידו השכנים? מה יחשבו עלינו? זה עלול להיות לא נוח, אז אנחנו מעדיפים להישאר באזור הנוחות שזה איזור ה"לא עושים כלום כדי לשנות את המצב וממשיכים להתלונן"....

    דבר נוסף שחשוב לשים לב אליו, זה שאנחנו בדרך כלל מתלוננים לאנשים שלא יכולים לעזור לנו....

    מתלוננים לבן הזוג על העבודה, בעבודה על בן הזוג וכו'...למה? כי זה דורש אומץ להתלונן בפני בן הזוג על מערכת היחסים הלא נעימה ובפני הבוס על היחס, השכר, ההתנהגות ועוד....

     

     

     

    מה אפשר כן לעשות?

    להחליף את התלונות במעשים:

    אם נמצאים במצב לא נעים- לשנות או לעזוב, לעבוד על מערכות יחסים בזוגיות או להתגרש, להתקדם בעבודה, לשנות מה שלא טוב לי או לעזוב..."העולם לא חייב לנו כלום, אנחנו צריכים ליצור זאת".

    לא הצבת גבולות לילדים, אל תתלונן שהם מופרעים ולא ממושמעים, לא טיפלת ברכב, לא תדלקת ועכשיו אתה תקוע באמצע הדרך-האחריות שלך, לא למדת ועכשיו אחרים משיגים אותך בעבודה- החלטה שלך....

    אנחנו לא קורבנות, אולי היינו פסיביים ונתנו לדברים לקרות, אבל בכל רגע נתון אנחנו יכולים להחליט לקחת אחריות, להפסיק להאשים ולהתלונן, ולעשות שינוי.

     

    אזהרות לפני שדברים קורים:

    אנחנו מקבלים אזהרות, סימנים בדרך ובוחרים להתעלם מהם: יותר נוח לא ללכת עם האמת שלך כשהיא שונה מהאחרים, יותר נוח לא להגיד לאחר מה אני חושבת עליו, יותר נוח לא להגיד לאחר שאני לא סומכת עליו, מפחיד לשאול שאלות שאולי נקבל תשובות שלא נאהב ולכן בדיעבד אנחנו אומרים: "ידעתי...הייתה לי הרגשה..." אבל בדיעבד זה כבר לא רלוונטי

    אנשים מצליחים מתמודדים עם הדברים הלא נעימים מייד, הם לא משאירים אותם ל"אחר כך" הם מתמודדים מייד עם הסימן הראשון, הם לא מחכים שהסימנים הופכים להיות אסון: בפעם הראשונה שהרימו עלייך יד-תלכי, בפעם הראשונה שדיברו אלייך בצורה לא מכובדת- תשימי את הגבול.

     

     

    עיקרון מספר 2: מה הייעוד שלנו בחיים?

     

    למה אתה כאן? אני מאמינה שלכל אחד יש ייעוד בחיים שלו, לא סתם הגענו לכאן...השאלה מה אנחנו עושים עם עצמנו?

    האם אנחנו מציבים לעצמנו מטרות? האם אנחנו מנהלים את החיים שלנו?

    כשיודעים מה המטרה, מארגנים את כל החיים סביב המטרה, ואז גם קל יותר להגיע מאיפה שאני נמצאת לאן שאני רוצה להגיע.

    ·         תחליט מה אתה רוצה!

    לאן אתה רוצה להגיע?מה זו הצלחה בעינייך? מה זה אושר? איפה היית רוצה להיות היום?

    אחת הסיבות שאנשים מצליחים פחות, זה בגלל שהם לא הגדירו לעצמם מה בדיוק הם רוצים.

    התחלנו כתינוקות שידעו בדיוק מה הם רוצים: כשהיינו רעבים בכינו והאכילו אותנו, כשהיינו רטובים הצקנו וייללנו עד שהחליפו לנו, כשכאבו לנו השיניים עשינו להורים שלנו את המוות עד שהם דאגו שלא יכאב לנו...

    אז מה קרה בדרך?

    אמרו לנו: אל תיגע בזה, תאכל כל מה שבצלחת, אתה לא באמת מרגיש ככה, אתה לא באמת רוצה את זה, תפסיק לבכות אתה לא תינוק, אתה לא יכול לקבל כל מה שאתה רוצה, אל תהיה אנוכי, תפסיק לעשות רק מה שטוב לך ועוד...עם הזמן למדנו לעשות מה שהסביבה רוצה שנעשה, למדנו לרצות את האחרים: מתחתנים כדי שאימא תהיה מרוצה, לומדים מה שההורים רוצים...וככה התרגלנו להפסיק לחשוב מה אנחנו רוצים ולנסות להבין מה הסביבה רוצה...

    דבר ראשון להתחיל לעשות מה שטוב לנו, אתה זכאי לקבל בחיים כל מה שאתה רוצה בדיוק בדרך בה אתה רוצה את זה...

    כשמציבים מטרות זה כמו G.P.S , מסמנים את היעד, איפה אתה נמצא, ונוסעים לפי ההוראות....גם בהצבת מטרות, מסמנים את היעדים, איפה אנחנו נמצאים ומתחילים בדרך...

    ·         תאמינו שזה אפשרי:

    מה שהמוח מאמין שהוא יכול לעשות, אנחנו משיגים...אתה מקבל מה שאתה מצפה, או במילים אחרות: "החיים נותנים לנו פחות או יותר מה שאנחנו מבקשים מהם".

    מדענים מצאו שאנחנו מגיבים למה שהמוח משדר על בסיס התנסויות קודמות ומערכת ציפיות, אנחנו רגילים להיות כל החיים "מותנים- conditioned"...אני רגילה שאני מציעה הצעה ודוחים אותה, המוח מתרגל לכך ופועל בהתאם, במשך הזמן המוח מתרגל להגיב לציפיות בין אם הן מתממשות ובין אם לא. אחד המושגים לתהליך הזה הוא :"נבואה שמגשימה את עצמה", אנחנו מצפים למשהו והוא קורה...זו הסיבה למה חשוב לחשוב חיובי, למה חשוב להאמין בעצמנו....כשמחליפים את המחשבות השליליות במחשבות חיוביות, המוח מתחיל להשיג את הציפיות החיוביות ועם הזמן הוא מתרגל למצב של אמונה עצמית והשגת הישגים.

    האנשים שהצליחו הם האנשים שהאמינו שהם יכולים להצליח!!!

    אם יש מישהו נוסף שמאמין בך- זה כבר ממש מצוין, נותן עוד נקודת יתרון.

    להאמין בעצמך זו בחירה, זו גישה שאתה מפתח עם השנים. אם יש הורים תומכים, מנהלם תומכים- מצוין, לחלקינו היו הורים שגידלו אותנו עם ההגבלות שגידלו אותם, עם חוסר האמונה שגידלו אותם, אבל אין מה להאשים אותם, הם עשו הכי טוב שהם חשבו שהם עושים, עכשיו זו אחריות שלנו להאמין בעצמנו וביכולות שלנו.

    מה שאנשים אחרים חושבים עליכם, על הרצונות שלכם, על החלומות שלכם זה לא העסק שלך, זו הבעיה שלהם, תפסיק לנהל את החיים שלך לפי הרצונות, האמונות והבחירות של הסביבה. תעשה מה שאתה רוצה ומה שאתה מאמין בו.